3 סיפורים קצרים על מגעהראשון, על אמא שלי.
חלוצה אמיתית שברחה מהבית בגיל 17 בדרכה לארץ ישראל.
בילדים היא לא נגעה. בגיל שש נודע לי שאני גדולה מדי לחיבוקים...
והשנים עברו. היא זכתה להגיע לשיבה טובה. ההליכה כבר לא משהו, ואין יציבות
ורק אז היא מסכימה לתת לי יד, שאעזור לה בהליכה.
את היד של אמא אי אפשר לשכוח. חמה. נותנת. מרפאה. כל מה שאי פעם ביקשתי וחסר לי
ואולי מתוך כך הגעתי ללמד ולטפל במגע לפני כ 30 שנה!
השני על טיול לפטרה בירדן.יצאנו לפטרה כמה חברות וחבר אוסטרלי.
בדרך, סטינו קצת מהשביל ומצאנו עצמנו על מצוק.
לא גבוה, אבל הייתי צריכה עזרה בהושטת יד כדי לרדת ממנו.
החבר האוסטרלי נתן לי יד. רפויה ואוורירית. יד 'בלי בשר'...
ולא יכולתי להיעזר בו. וגם לא להסביר למה. פשוט לא הצלחתי לתת לו יד ולרדת את המצוק
החברות שלי כולן כבר קפצו בעזרתו, ואני... לא סומכת עליו. זה בגוף. לא קשור אהבתי אליו.
ולמטה בשביל רואה את הסיטואציה בדואי על חמור. שואל אם צריך עזרה
ומיד עולה אלינו ומושיט לי יד בוטחת. כזו שנוצקה באדמה, באש, בטיפול בבעלי חיים
ומיד אני יורדת מהמצוק. בלי להסס לרגע...
השלישי על ע' - תלמידה שלי לזן-שיאצו שעובדת בצהרון.אחד הילדים הוא 'הילד הבעייתי'. כזה שמתסיס את כולם
עושה בלגן, אלים, לא קשוב וכו'...
מבחינת מערכת החינוך הוא מוגדר כבעייתי
ומועמד לתרופות פסיכיאטריות כגון רטלין.
הזמנתי אותה לגעת בו, עם ההקשבה אותה אנו מתרגלים בכיתה.
והיא אכן עשתה זאת והייתה נפעמת
לגלות את ההתמסרות שלו לתוך הידיים שלה. בלי מילים.
ואחרי כן היה צהריים של שקט ושל פעילות זורמת. בלי הפרעות.
ועכשיו אלייך, מה היחס שלך למגע?
| ❦ |
האם כשהילדים נדבקים אליך את הודפת אותם כי נגמרה הסבלנות ואת זקוקה למרחב אישי?
|
| ❦ |
האם המגע של בן הזוג נעים לך או שאת נרתעת וחשה אשמה, כי את הרי אוהבת אותו?
|
| ❦ |
האם הילדות שלך הייתה רצופה במגע מהורים ומשפחה?
|
| ❦ |
האם למדת שמגע הוא מסוכן, כיוון שעברו את הגבולות שלך ולא הקשיבו?
|
| ❦ |
האם חווית אי פעם חיבוק חזק מדי שחונק ולא מאפשר?
|
| ❦ |
האם יש דרך לגעת באופן מקבל, מאפשר, תומך ואוהב בפשטות ועם כל אחד? |
רובנו באנו לעולם באמצעות מגע.
מהרגע הראשון, כמו גורים, נצמדנו לאימא או למבוגר האחראי
וההיצמדות הזו עם
כל הגוף הרגיעה, ניחמה, נתנה אוכל וכל מה שהיה בו צורך.
ילדים באופן טבעי באים לתת ולקבל את כמות המגע לה הם זקוקים.
אנו חשים באמצעות הגוף את האנרגיה הזורמת מהסביבה, גם אם אין לנו מילים להביע.
אנו מקבלים דרך העור אין סוף מסרים שמפתחים את המוח ומלמדים אותנו על העולם.
למעשה, ככל שניגע ויגעו בנו באופן נכון, כך יתפתחו כישורי המוח ומערכת העצבים
ותתאפשר זרימה אנרגטית של נתינה וקבלה שהנה מפתח לחיים מאוזנים.
אז מה קרה לנו בדרך?
איך זה יכול להיות שמזהירים אותנו כל העת מלגעת?
שמורה או גננת חושבת פעמיים לפני שהיא מחבקת ילד?
שגם המגע התמים ביותר, עלול להיות פתאום מפורש באופן לא ראוי?
איך זה שפתאום אנו רואים תועבה בכל מקום שישנה בו אהבה?
איך זה שיחד עם כל האהבה והחיבוקים שגדלים בעולם גדלה גם הימנעות ממגע
ואפילו התעלמות מוחלטת.
איך זה שאנחנו קונים את הסיפור שמגע הוא מסוכן?
ואיך זה שזה קורה בעיקר בתרבות המערבית שהתנתקה מהשבטיות?
מגע משדר תמיד את הכוונה שמאחוריו. כוונת הלב.
כולנו רגישים כדי להבחין בזה. גם אם אין לנו מילים מדויקות!
כפות הידיים על פי הרפואה הסינית, הינן הפתח של הלב.ולכם
לשים לב, פירושו
לגעת עם כפות הידיים ועם לב פתוח