מרידיאנים ופרחים - חלק א'
אנו כאן יחדיו כי פרחים מדברים אלינו.
פרחים היו השער שלי לתחושה האנרגטית. הרגשתי את השוני כשהנחתי ידיים עליהם, בהיותי נערה. לא ידעתי לפרש. אבל התרגשתי מהתחושה השונה ומכך שאני חשה אנרגיה.
הרבה שנים אח"כ, באביב משגע כשנסעתי דרומה, הגבעות כוסו בצבעים, והתחלתי לשחק בתוכי (לא הייתי הנהגת...) מה אני חשה כשחולפת ליד שדה צהוב של חרדל או סגול של בן שלח או מרבדי צבעונים. ושוב חשתי בברור את השוני והתרגשתי. אך לראשונה עלה בי הקשר למערכת המרידיאנים במדבר, כששמתי את הכתלה החריפה בכף ידי ונתתי לה לעבור דרכי בזמן ההוא כבר הכרתי את מסלול המרידיאנים בתוכי (1990)
ההתבוננות שלי על מערכת המרידיאנים טמונה בזיכרון ילדות.
מודעה שראיתי בעיתון על נזיר בונה עוגבים הובילה אותי לירושלים,
היישר מהקיבוץ, בלי שקל בכיס ורק עם בערה לחזות בקסם העוגב ובמי שיודע ליצור אותו.
החוויה של צינורות בגבהים וברוחב שונה שמשמיעים קולות שמיימיים נחרטה בי עמוק. וכשהתחלתי ללמד זן שיאצו, שכולו לימוד של אחדות, ראיתי את המערכת הזו, של ערוצי האנרגיה, כמו העוגב. כשצינור אחד עובר מהקוסמוס אל כדור הארץ, וקוראים לו למשל מרידיאן הלב, וכל בני האדם מחוברים אל הצינור הזה, המזין את הערוץ האנרגטי האישי שלהם (מרידיאן=ערוץ אנרגטי).
וכך, אנו מזינים ומוזנים כל העת, וזאת באמצעות כוונה, מודעות, תחושה.
(במאמר מוסגר, ממליצה לכולכן לשלב את מתיחות המרידיאנים במסע שלנו, למי שאין, אפשר להירשם להדרכה חינמית באתר שלי).
לפני שנסעתי לסיני, לאותו מסע ששינה הכל ובעקבותיו התחלתי לשלב תבניות אנרגטיות בטיפול ופיתחתי את מודל הספירלה (נגיע אליו...) חלמתי חלום.
בחלומי צעדתי עם חבר לתוך אמפיתאטרון כשבמרכז הבמה רקדה פרח עם דמות אישה. זה היה מוזר, כי זו לא הייתה אישה שהתחפשה לפרח. זו הייתה פרח עם גוף אישה. ואני מכירה את הפרח ולא זוכרת את שמו...
כשירדתי מג'בל ב'נת, אחרי חוויה שאין לה מילים, של חיבור עם כל הקיים, פגשתי את הפרח.
הוא פשוט היה שם, שיכרון סיני. איך שכחתי את שמו? והתחלתי לבכות.
וסאלם, שלא הבין מה קרה לי, שאל אותי למה אני בוכקת?
הסיפור עוד לא נגמר...
כחודש אחרי כן, הגעתי לג'בל ב'נת עם אנשים, ואחת מהן, תלמידה שלי, לקחה פחם מהמדורה והתחילה לצייר על סלע. וכשראיתי את הציור הצטמררתי. היא ציירה את הפרח בדמות אישה מחלומי.
ועדין לא הבנתי את הרמז...
מרידיאנים ופרחים חלק ב'
18 שנים עברו מאז אותו מסע ראשון לסיני בפורים...אבל אקח את הסיפור שלנו עוד אחורה. לשנת 96. ג'בל סירבל בסיני.
תמיד ראיתי אותו מרחוק, וכל מי שהיה בו דיבר על יופיו, אך הוא מבודד והרבה יותר מסובך להגיע אליו. ואז הגעתי עם קבוצה הייתי הכי צעירה, והלכתי הכי גרוע. פחדתי בכל מעבר ובכל מצוק, והיו שם הרבה כאלה. הנעלים לחצו, לא הייתי מסוגלת לסחוב תרמיל, ופשוט פחדתי כל הטיול. 5 ימים. נכנסת לסרטים בראשי, מתאהבת במישהו בלתי אפשרי שתמך בי ברגעי הפחד ולא יודעת מה עושים עם מגוון הרגשות שגאו בי בעוצמה.
ואז הגענו לג'בל ב'נת (לא זה שעליו טיפסתי עם סאלם, אלה הר נוסף).
המדריך ביקש ממני בבוקר לשמור על הציוד כשכל הקבוצה מטפסת ליום נוסף. אבל אז נפתחו ארובות השמיים, ושפכו גשם עדין, והרגשתי בזה הזמנה לטפס. וטיפסתי ללא שום פחד או פקפוק על מצוקים מפחידים. הפוך לגמרי מהאופן שהתנהלתי בכל הימים שקדמו לעליה הזו.
הפכתי לאחד עם ההר האדמה והשמיים. חוויתי. זה נכנס לכל תא בגופי.
הגעתי לפסגה מלאת אושר. ומיד התחלתי להפעיל את כולם בתרגילי מתיחות ושיאצו והייתי ברקיע השביעי. משהו קרה שם כשהפכתי לאחד.
הסיבה שסיפור זה נכנס להרחבה שלנו, כי כשחזרתי לארץ הייתי בשלה למפגש עם עץ החרוב
מסע משמעותי בחיי שהוביל גם אל הפרחים ובכלל אל היצירה שנבעה מתוכי, ולא מתוך מורי היקרים.
בעץ החרוב, נפתחת בפני האפשרות להבין את שחשה מהפרחים. בקלילות מטורפת, שהיום יכולה לקרוא לה תקשור. אבל כשזה קרה אז, נבהלתי. ויותר נבהלתי מהעוצמה של הפרחים ומהקלות של הטיפול והריפוי, כשאני רגילה לעבוד קשה...
כשלראשונה חוויתי את הפרחים במדבר, והרגשתי שהכתלה עובדת על מרידיאן הלב, רציתי למצוא את פרחי נעמי, כמו פרחי באך. חיפשתי מישהו ללמוד איתו. מישהו שעובד עם פרחי ארצנו. חיפוש שנמשך 7 שנים. פגשתי אנשים שעבדו עם פרחים עבודה אנרגטית, וחלקם גם ניסו להרשים כך אישה צעירה... אבל זה לא נגע בי.
ואז , כשחזרתי מהמסע לסירבל ולב'נת,
גיל-עד נכנס לכיתת זן שיאצו, לחוות שיעור ומספר לי שיש עץ חרוב עתיק בשטח החקלאי שהוא מעבד, ושזה כבר 5 שנים שהוא מרגיש ממנו אנרגיה מיוחדת אבל עכשיו פתאום העץ שולח אותו לטפל באנשים. הוא נכנס לכל מיני כיתות של ריפוי טבעי, ואצלי הוא מרגיש משהו אחר. מחובר ולא רק טכני, ואני האדם הראשון שהוא משתף בזה.
באותו סופ"ש הגעתי לחרוב. 4 שעות באוטובוסים מתל אביב,
וכשנכנסתי לשטח, אין לי מילים לתאר מה נפתח בי. כאילו המיסו אבן שהייתה על ליבי שנים. הסכמתי להיתמך, להיפתח. כל מה שאני מלמדת את תלמידי...
ומאותו הרגע, הבטתי בפרח וידעתי על מה הוא עובד...
מרידיאנים ופרחים חלק ג'
כמו שחרזאדה, כל פעם נפתח חלק נוסף מהסיפור...
כעת אספר על כמה מההתנסויות הראשונות שלי עם עוצמת הפרחים.
א' למדה איתי זן שיאצו שנה ב'. שנה שבה לומדים לעומק את מערכת המרידיאנים. א' הגיעה לשיעור גמורה מעיפות וסיפרה שכבר שבוע היא ישנה 14 שעות ביום ועדין עייפה.
שאלתי מה קרה לפני שבוע?
והסתבר כי מורה לרפואה סינית הדגים עליה עבודה במקל מוקסה,
(סוג של צמח לענה שמכניס בשרפה חום רב לגוף ). המורה כנראה נסחף בהסברים והדגמות, ולא שם לב והכליות של א' התייבשו, וזו הייתה הסיבה לעייפות.
ביקשתי מהתלמידות לבדוק ולבחור איך נטפל בה ונעזור לכליות לפרוח ולהתחזק.
והגענו למסקנה שעלינו לעבוד עם מרידיאן שעובר בקו האמצע של הגוף (CV)
ואז שיתפתי אותן בחוויה שלי מהחרוב, ושבקצה הרחוב יש פרח ל CV. שאלתי את א' אם תהיה מוכנה לנסות את השפעתו ויצאנו לקטוף אלמון הודי. א' שאלה מה לעשות עם הפרח, ועניתי שלא יודעת... אבל נראה לי רעיון טוב לקטוף ולשים על הגוף. בחזייה ובתחתונים. וכך עשתה. לא עברו 5 דקות, וכל האנרגיה והחיות שבו אליה.
נבהלתי. רגילה לעבוד קשה...
הסיפור השני העוצמתי התרחש בפרדס חנה.
עברתי לשם מרמת גן והשכנה, חברה יקרה, באה לומר שלום, וקצת התלוננה... אז בדקתי ומצאתי שמרידיאן הטחול בחוסר ושלחתי אותה לישון עם פרח וינקה מהגינה. פשוט להדביק את הפרח לקרסול.
למחרת היה לה טיפול במכשיר תדרים שבודק בין השאר את המרידיאנים. והמטפלת שואלת אותה מה קרה?
השכנה התענינה למה היא שואלת? והיא עונה שתמיד הטחול שלה בחוסר והן מנסות לאזן אותו עם תדרים, ואילו היום הוא עולה על גדותיו...
נבהלתי...
ואספר לכם גם על ש' תלמידה שלי לזן שיאצו.
בתקופה ההיא כבר הכנתי תמציות מפרחים והיו לי בקבוקים לכל המרידיאנים. ש' גרה במושב, ואבא שלה, בן 80 סבל מכאבי ברכיים, עייפות ולא יכל לעבוד בגינה. היא נתנה לו בקבוק עם תמצית פרחים למרידיאן הכליות והנחתה אותו למרוח כמה טיפות על הברכיים כל יום. וכך הוא עשה.
לדוד שלה שגר כ 500 מטר מהם והייתה לו בעיה רצינית בנשימה, ולו היא נתנה את תמצית הפרחים של מרידיאן הריאות והנחתה אותו למרוח על החזה, ואפילו לשים כמה טיפות בגרון.
אחרי כמה ימים אבא שלה אומר לה:
קשה לי להאמין אבל אין לי כאבים בברכיים. ואני גם קם מוקדם ומחזיק מעמד עד 11 בלילה, ואפילו עובד בגינה...
לאחר מספר ימים מגיע הדוד לבקר. שלום דוד היא אומרת, מה שלומך?
והוא עונה: ש' מה נתת לי? הלכתי אליכם מהבית שלי ברגל! לא יכולתי לעשות זאת כבר מזמן.
ואני... נבהלתי
מרידיאנים ופרחים חלק ד'
עברו כמה שנים עד שהעזתי להכין תמציות כמו ד"ר באך. למדתי איך הוא עשה זאת: מתחת לירח ועם טיפות הטל. בתקופה ההיא כבר היו ברשותי מים חיים באיכות גבוהה והתחלתי להכין תמציות מצמחי הגינה: זוטה, אזוב, אלוורה, וינקה וכמובן אלמון הודי.
אבל איך אפשר להכין תמצית מפרח מוגן כמו סחלב אנטולי? נראה לי לא מתאים ולא ראוי.
את התמציות הראשונות טפטפתי על אנשים במסעות, בכיתות הלימוד,
ואפילו פעם אחת באילת, טפטפתי ברחבי העיר, כדי לשנות קצת את האנרגיה...
ואז הגיעה שיחת טלפון מפתיעה.
השנה 2002. בין פסח ליום העצמאות. מתקשרת אלי בת כיתה מהקיבוץ שחיה הרבה שנים באוסטרליה והגיעה לביקור. ובקיבוץ, פגשה את אחד מבני הכיתה שסיפר לה על הילדים שגדלו. ועלי הוא אמר בזלזול שנעמי מחבקת עצים... והיא ביקשה את מספר הטלפון והתקשרה.
אנו מדברות, והיא מספרת שהתחילה לעבוד עם פרחים באוסטרליה,
בדיוק בזמן שבו הפרחים החלו לדבר אלי, ועכשיו כבר היינו חיבות להיפגש...
הופתעתי, הכרתי אותה כרקדנית מוכשרת. אבל החיים...
תוך כדי המפגש, בערב יום העצמאות עם כל הפיצוצים מסביב היא אומרת לי: את לא חייבת לקטוף את הפרח כדי לעשות תמצית. תני לו לעבור דרכך. בום! מיד שמתי עליה יד והעברתי דרכי כלנית, ואז חצב ויכולתי לחוש את ההבדל וכך גם היא.
ברגע זה הבנתי שלא סתם התעקשתי להכיר את הפרחים בילדותי. וביכולתי להעביר דרכי כל פרח שאני מכירה! כי אני מחוברת אל כל פרח ופרח מעומק ליבי.
התמצית הראשונה שהכנתי הייתה מעץ אלה אטלנטית בת 900 שנה.
עץ שגדלתי איתו, והיה הפינה האהובה עלי עד היום. הרגשתי שהאלה האטלנטית עובדת על העצמה וחיבור לנשיות. מעבר למערכת המרידיאנים.
תמצית הזו שהכילה רק את הכוונה הבהירה שלי, הייתה עוצמתית יותר מכל התמציות עם פרחים שהושרו במים תחת הירח...
ראיתי את הנשים שקיבלו את התמצית, משתנות. פוגשות את עצמן מחדש.
אני משערת שאתן מבינות מה זה גרם לי... נבהלתי.
ושוב עצרתי את הכל. כמו יונה הנביא שסירב לדבר על נינווה.
ולמרות הכל התחלתי להכין תמציות למרידיאנים מפרחים גיליתי ואלו היו התמציות שש' נתנה לאבא ולדוד.
כמה שנים אחרי כן, ביקרתי חבר ברמת הגולן,
הלכנו לראות את פריחת האירוסים, והיה רק אחד יפה ומפואר, ואנו יושבים לידו וחווים אותו בגוף, בעיקר בתוך המוח (בלוטת האצטרובל), וכשקמנו ללכת, הילד שלו דרך בטעות על האירוס ושנינו התכווצנו. באוטו, סיפרתי לו איך אני מכינה תמציות, ושאלתי אם הוא רוצה לנסות להעביר את האירוס למים?
והוא ניסה, ונתן לי את הבקבוק, ואני הרגשתי קושי מאד גדול כשהחזקתי אותו, כיוון שרועי, צייר ואמן (כל הציורים שלו), כל פעם שראה את האירוס בדמיונו, הרגיש את הכאב על האירוס שנרמס והכאב עבר למים...
עצרתי את האוטו ושפכתי את תכולת הבקבוק הכואבת לאדמה.
וברגע ההוא החלטתי לא ללמד את העבודה הזו. כדי להעביר תדר צמחי חייבים להיות ערוץ נקי ואני יודעת ללמד חיבור דרך השיאצו...
ומה קרה? – כמובן ששוב עצרתי הכל...
מרידיאנים ופרחים חלק ה'
כשנפרדתי מבת כיתתי, אמרתי שאגיע לאוסטרליה זה קרה ממש מהר... כך זה כשהפרחים מובילים.
עזבתי אז את מכללת כרכור בה פיתחתי את מגמת לימודי הזן-שיאצו
כדי להקים בית ספר לזן שיאצו שפועל מתוך ליבי ללא פשרות. (אומץ או תמימות?) ומהשמיים הגיע סכום כסף שאיפשר נסיעה לאוסטרליה.
בדרך עצרתי בסינגפור. שדה תעופה שבתוכו גן סחלבים מדהים. בזמן שחיכיתי לטיסת ההמשך ישבתי וצפיתי בסחלבים בהתרגשות. ברגע נוגע ללב, הגנן הושיט לי מלוא חופניים פרחי סחלב עם המון אהבה בעיניים וללא מילים. עבורי זה היה דש מאלוהים וברכה למסע.
בקרוון ירוק וקטן ללא שרותים, חלמתי חלומות. כנראה נכנסתי קצת לזמן החלום האבוריג'יני.
ובאחד מהם ראיתי פוסטר של פרחים ואני שומעת קול שמסביר לי שאני צופה בלוח א"ב
בבוקר סיפרתי לרבקה את החלום, והיא בפשטות אומרת לי, אז תמצאי...
ושלפה ספר של פרחי א"י.
ישבתי עם לוח אותיות ועם הפרחים והתחלתי להרגיש איזה פרח מהדהד עם איזו אות?
והלכתי לשוטט ביער האיקליפטוסים.
יושבת על גזע עץ, תוהה מה היה החלום ואז קולטת את המשפט "דבר אלי בפרחים": אם לכל אנרגיית אות, מתאימה אנרגיית פרח, אז כל מילה מורכבת מפרחים. מגניב. והם כמובן מביאים את הריפוי בדרכם, בשילובים שעל פי המילים.
חזרתי נרגשת, והכנתי 'מי שפע' – 'ש'-חרחבינה, 'פ'-כרכום ו'ע'-סחלב אנטולי. בתמצית מימית. אז מה הבעיה ליצור שפע ולטפטף טיפות שפע ברחבי החווה?
והגיע שפע רב באותו היום.
תקופה מסוימת הכנתי בקבוקי מילים ואפילו הוצאתי קלפים של פרחים לא"ב
אבל... נבהלתי.
איך יכולה לבוא ככה לעולם עם פרחים שמדברים עברית.. אז הם נותרו בארון, מחכים שכבר אוציא אותם לאור.
הגילוי הבא היה גילוי הזכוכית.
זכוכית מוגדרת מבחינה כימית כנוזל מוצק, והיא נושאת תדרים.
למה?
משום שזכוכית נוצרת מחול ים. חול ים הנו בלייה של קוורץ. קוורץ הוא הגביש הכי מופלא בכדור הארץ. הוא מופלא לריפוי.
אם זכוכית היא גלגול של קוורץ, משמע, יש בה את התכונות שלו.
ומיד ראיתי בעיני רוחי תכשיטי זכוכית צבעוניים עם אנרגיות פרחים, ואכן עשיתי זאת, ויש אנשים שעדין עונדים אותם. (אם תרצו פרח כתכשיט, רק תגידו)
אבל זה היה מאד מסובך להבנה לרב האנשים, איך בזכוכית טמונה אנרגיה של פרח?
ולי כבר אין כוח להסביר...
מרידיאנים ופרחים פרק אחרוןאז לסיכום... אהבתי פרחים מאז ומעולם ותמיד ביקשתי להכירם.
בכיתה י"ב עשיתי עבודת גמר על צמחי מרפא, חיפשתי את האנרגיה אבל מצאתי מרפאים עממיים שסיפרו את סיפורם.
כשהתחלתי לנתב את האנרגיה בגוף דרך הקשבה למרידיאנים, פיתחתי רגישות רבה וכך יכולתי לחוש את השפעת הפרחים על ערוצי האנרגיה. כשהבנתי, דרך מודל הספירלה כי יש לכל מרידיאן ממדים נוספים, השלכתי הבנה זו אל עולם הפרחים, ועושר בלתי נתפס נפתח בפני.
העברתי את האנרגיה הטמונה בהם למים, ואז לזכוכית (קוורץ) וכעת לכלי המרכזי איתו אני עובדת - לקול. בכל חותם קולי שנבע מתוכי מוטמעת כוונה של פרח. בהקשבה לחותם הקולי, מהדהד הפרח לשדה האנרגטי ומביא איזון הרמוניה וריפוי. בעדינות.
ומכאן, הדרך פתוחה למסע שלכם עם הפרחים לחקור, להתנסות ולהגיע לשקט ושלווה למרות הכאוס.
באהבה נעמי גולדברג
|